<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער חמישי</h1>
<h2>דף כד:</h2>
בלילי שבתות אחר שמתפלל ש"צ חוזר ומתפלל בקול רם, ואינו מתפלל שבע אלא ברכה אחת מעין שבע, וזו היא ברוך אתה י"י אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ, מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, מלך נקדש בקדושה שאין כמוהו, המניח לעמו ישראל בשבת קדשו כי בם רצה להניח להם, לפניו נעבוד ביראה ופחד, ונודה לשמו בכל יום תמיד מעין הברכות, אב האמת, אדון השלום מברך שביעי ומקדש שבת ומניח בקדושה לעם מדשני עונג זכר למעשה בראשית. אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו וכו' בא"י מקדש השבת. ואומר קדיש ונפטרין לבתיהם. ומה שתקנו חכמים ברכה זו, מפני שבתי כנסיות שלהם היו רחוקים מן העיר, ורוב העם שבשדות באין להתפלל ערבית בלילי שבת, ופעמים שאחד מהם מתאחר לבוא, ולא השלים תפלתו ויבוא לידי סכנה, לפיכך חוזר שליח צבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם עד שישלימו כולן ויצאו כאחת. לפיכך יום טוב שחל להיות בשבת, או ביום הכפורים או ראש חדש אין ש"צ היורד לפני התיבה ערבית מזכיר מאורע היום בברכה זו, אבל חותם בה מקדש השבת בלבד, לפי שלא נתחייב היום בתפלה זו. וכן יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מברכין אותה ברכה לפי שאין שם עם שבשדות ואין מברכין אותה.
<h2>דף קיח:</h2>
וקורין זמירות מספר תהלים בכל יום. דאמר רבי יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום, ומאי נינהו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל יה שהוא סוף הספר. וכבר נהגו לקרות פסוקים אחרים לפניהם ולאחריהם, ותקנו חכמים ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם והיא ישתבח. ואחר כך מברך על קריאת שמע. וכתבו הגאונים ז"ל, שצריך להזהר שלא יפסיק בדברים משהתחיל ברוך שאמר עד שמסיים שמנה עשרה.
<h2>דף קיט:</h2>
בשבתות וימים טובים כשגומר ש"צ תפלת שחרית בקול רם אומר קדיש, ואחר כך קורא תהלה לדוד וכו' ואומר קדיש, ומתפללין תפלת מוסף בלחש, וחוזר ומתפלל בקול רם כדרך שעושין בשחרית, ואומר קדיש אחר כן, ואין אומרים סדר קדושה ותחנונים אחר תפלת שחרית כשאר הימים, אבל אומר הוא אותה קודם תפלת המנחה, וכיצד הוא עושה, קורא אשרי, תהלה לדוד, ואומר סדר היום ודברי תחנונים ואומר קדיש, ומתפללין מנחה בלחש, וחוזר ש"צ ומתפלל אותה בקול רם ואומר קדיש. ונהגו לומר צדקתך כהררי אל וגו' בקול רם. ואומ' הטעם שהוא כעין צדוק הדין על משה רבינו עליו השלום שנפטר בשבת. וזהו שאין אומרים אותו בשבת שחל להיות בראש חדש וימים טובים מפני שהם ימי שמחה, אבל שבת עונג ומנוחה כתיב ביה שמחה לא כתיב ביה. בראשי חדשים ובחולו של מועד אומרים סדר היום אחר תפלת מוסף, ובמוצאי שבת אומרים סדר היום גם אחר תפלת הערב. ונהגו עכשיו לומר אחר התפלה מזמור ויהי נועם י"י אלהינו וגו' בנעימה, ואומר פסוק אחרון שהוא אורך ימים אשביעהו שני פעמים. ואחר כך אומרים סדר היום ואומר קדיש ואחר כך מבדיל.
